הישראליות החדשה

"הישראליות החדשה"מהי ? התמונה מנסה לקשר את הדמויות לסביבה בה הן מצולמות. איזה מסר מנסות הדמויות המצולמות להעביר אליכם דרך התמונה ? ומה זה בכלל "הישראליות החדשה"? או יותר נכון מיהו הישראלי החדש ?

"הישראלי החדש" עוסק בו ובתקשורת הישראלית הפופולרית, שעוסקת יותר ויותר באופן שבו הדברים נתפסים ומסתדרים בצורות החשיבה המקובעות של חלקנו, ופחות ופחות במהות ובתוכן שלהם.

מהו העידן החדש לישראלי המחפש משמעות? מיהו היהודי המתחדש? מהו דיוקנו? אחר מה הוא מחפש? מדוע הוא נוהר אחר פסטיבלים שבטיים למשל ? אחר שאלות אלו מנסה תמונה מרתקת זו להתחקות . הפרוייקט "היהודי המתחדש" שלי למעשה מנסה לענות על שאלות אלו , בפרויקט נרחב של צילומי דיוקנאות שצולמו במהלך פסטיבלים שונים הנערכים מידי שנה בישראל, כאשר אני כצלם חלק מהם . הפרויקט שנערך כבר מספר שנים (!) הינו כעין עבודת מחקר אנתרופולוגית בנושא.

פעם שבנינו מדינה ...

מזכרונותין של אלי סילם , לוחם במלחמות ישראל , אבא ובעל , פעיל חברתי ואזרח למופת.

כמה פעמים אנו שומעים בתקשורת על כלל זרועותייה דיונים ומחקרים אודות צירוף המילים מורשת קרב ?

כמה מאיתנו באמת מקדישים זמן בשביל לשאול עצמם מהי בכלל אותה מורשת עבורם ?

בעיני יותר מכל היא סיפורי הלוחמים עצמם , סיפורם של האנשים

הקטנים שבזכותם קמה לנו מדינה פה , אמנם מסוכסכת אך עדיין

מדינה . אנו רואים אותם בשכונה , ברחוב ובפארק העירוני

בהופעה של שלמה ארצי , כן זה עם הכיפה והזקן או איש השכונות או זה עם הכרס מבלי לתת את הדעת שאתה פה בזכותם,

בזכות אלו שלחמו באש תופת הקרב . אותם אנשים קטנים מן היישוב

שבארונות חדר השינה שלהם , ממש אחרי כדורי הנפתלין נחות להן

מדליות גבורה ועיטורי עוז , מי היה מאמין ?

שלא תטעו אותם לוחמים , אותם גיבורים ממש מתקשים לדבר על העבר ועל

החברים שחזרו ועל אלו שנשארו מאחור ולעיתים מסרבים לשתף את משפחתם

פן הזוועות יצופו בחזרה ותיפתח תיבת פנדורה היסטורית בשנית.

לוחם אחד , אלי סילם , תושב גבעת המורה שבעפולה הסכים לשתף אותי בזכרונותיו

מאותה מלחמה , מלחמת יום כיפור 1973.

זהו סיפורו של הלוחם מן העמק , סיפורה של מדינת ישראל.

הייתי בבית הכנסת , ערב שבת , יום כיפור וברדיו לפתע נשמעו ידיעות על פרוץ המלחמה

ולאחר מספר דקות רכבים צבאיים החלו לנוע ברחבי העיר במטרה לגייס כמה שיותר מהר

את הלוחמים לנקודת האיסוף . באותו הזמן האישה בבית , הילדים כבר בדרך לשנת הלילה

שלהם וברגע שברירי וקריטי אחד ובעיקר דרמטי כמו שמדינת ישראל יודעת לייצר אבא והתרמיל

בדרך לנקודת האיסוף בעפולה ומשם על זחלם צבאי במשך שעות רבות לתעלה .

עד היום אני שומר כרטיס נסיעה במטוס תובלה רפידים בלוזה מ-1973 למזכרת שתיהיה לי בבית

, במגירת החפצים האישיים שלי . אני אישית השארתי אז אישה ושלושה ילדים לבד בבית ומי ידע

אז שלא נחזור הביתה למעלה מ-7 חודשים , ממש טירוף מוחלט .

זהו רגע בזמן וזיכרון אותו לא אשכח לעולם הוא מגולל בפניי תוך כדי שפרץ של דמעות מרגשות חונקות

את גרונו . אכן רגע אחד בזמן כמו שנהוג לומר , רגע היסטורי , רגע נוסטלגי , רגע מרגש במיוחד ...

הן נראות נשים ...

הן נראות נשים, מתנהגות בבגרות וביטחון ומפותחות תרתי משמע , מפלרטטות , מקבלות את תכתיבי האופנה יהיו מוזרים ככול שיהיו ויוצאות בהצהרות אופנה
לרחוב כאילו התפרץ הבלוג האופנתי מן המחשב וקיבל חיים משל עצמו .
הבנות של היום זה לא הבנות של פעם. הן כבר יודעות טוב מאיתנו מה זה זיון חד פעמי. לא נותנות לעצמן להיקשר לגבר ואם נחשבה האישה בשנים עברו כמובלת על ידי המין הגברי תחשבו פעמיים כי לפניכם עומדת " השרלילה סטייל 2009 " , ושלא תחשבו לרגע שמדובר "
ביפה והטיפשה " ממש ממש לא! אלא הסקסית , בעלת חוכמת הרחוב והחיים , הדומיננטית שרק מצורת
לבושה אפשר להגיע לשיאים חדשים של התרגשות הורמונאלית , ובשפת הרחוב לגמור במקום .
חשוב לציין ולומר סתם ככה על הדרך שהבנות של היום בגיל התיכון מקיימות יחסי מין מלאים עם בני 17 ומעלה , עובדה שיכולה לצער את אילו שהתבגרו כבר ויכלו רק לחלום
על כך כאשר הם חיממו את ספסל הלימודים ופינטזו על מה שיעשו לבנות בערב יום שישי.
בריאיון עם סטפני , תיכוניסטית שפעילה ברשת מתבגרים נאמרו הדברים הבאים ללא
סייג ובצורה חד משמעית , לקרוא , להפנים , אולי לא להאמין אבל בהחלט לרדת לעומקם
של הדברים בכל הקשור לעולמן של הבנות הצעירות בנות ימינו , לא נגענו ...

השאלה היא, למה לבנים מותר לשכב עם הרבה בנות, וזה ייחשב כדבר טוב ונורמאלי, אבל כשאחת הבנות מתנהגת ככה, מיד היא נחשבת ל"שרמוטה" בעיני כולם? גם בעיני הבנים וגם הבנות כאחד.
אז נכון, זה לא הכי יפה שילדה מתמסרת לכל מי שעובר, אבל ככה היא מרגישה לנכון..! ומי אנחנו שנגיד לה מה לעשות?!העניין הוא, שהבנים נהנים מהיותה "שרמוטה"! כי הרי הם שוכבים איתה! ואחרי שעשו מה שעשו, מאחורי הגב שלה הם מגנים אותה בשלל השמות שהזכרתי למעלה, ומספרים לכולם כמה שהיא מגעילה.
אז למה, לעזאזל, שכבת איתה אם היא כ"כ מגעילה?!
לפני כמה ימים ידיד שלי שאל אותי "מה חדש" ואמרתי לו שאני כבר לא בתולה. (כמובן, שבצחוק.. רק כדי לראות איך הוא יגיב). והתחלתי להפליץ לו איזה סיפור.. איך הכול קרה..
הוא היה בשוק, נבהל וביקש שאגיד לו שאני רק צוחקת איתו.
אז כן, באמת צחקתי איתו, ומיד הרגעתי אותו ואמרתי לו שהכול היה בצחוק.
מה שהוא ישר אמר לי זה: "ידעתי שזה לא נכון, כי יש דבר אחד שהיה פה לא הגיוני".
"מה?" שאלתי.
"שאת לא שרמוטה
אוקי.. אז פאק, אם אני רוצה לשכב עם חבר שלי, לדוגמה, אז אני נחשבת לשרמוטה? כאילו, אם הרגשתי באמת מוכנה לשכב איתו.. למרות הגיל שלי, אז למה לא?! למה הוא כ"כ נבהל ונדהם כשסיפרתי לו את זה? כי הרי זה דבר שצריך לקרות מתישהו..! אם לא עכשיו, אז בעוד שנה.. או שנתיים..! אז אם אני אשכב עם חבר שלי בעוד 4 שנים, אז עדיין אני אחשב כ"שרמוטה" כי שכבתי עם חבר שלי? הרי, מה זה משנה מתי? העיקר ההרגשה..
אז לא כתבתי את זה כאן בשביל להצהיר על זה שאני הולכת לשכב עם כל העולם כדי לשבור מוסכמות. ממש לא. אבל זה פשוט מעצבן אותי שאצלהם זה בסדר.. ואני אחשב סתם "שרמוטה".

בעיני יש משהו אמנם צעיר , שובב , בועט במוסכמות החברה הממוסדת ובעיקר " סוגר חשבון " עם
תכתיבים שנוצרו על ידי המין הגברי ובשבילו בדברי הצעירה המתבגרת אך אם תקראו היטב
ותרדו לעומקם של הדברים תגלו חוכמת חיים ותובנות שלא הייתם מצפים דווקא למצוא אצל בחורה
בגיל ההתבגרות, ואתם יודעים מה היה זה רק עניין של זמן עד שמי שנחשבה עד לא מזמן לסוג של
האנדרדוג בכל הקשור ליחסי נשים גברים תפרוץ את השלשלאות ותתפוס את מקומה הטבעי . צריך גם
לבוא ולומר את האמת שאם בעבר היינו טוענים כי האישה מחזיקה את הגבר במה שיש לו ביין הרגליים
בחדרי חדרים כי צריך לשמר על ההובלה כיום עושות זאת בנות המין היפה בראש חוצות וללא שום בעיה
ומשתמשות לשם כך בכל כלי " נשק " העומד לרשותן , מחזה מפואר חשוף לעיני כל , בוטות , לבוש חושפני וכן אפילו דיבור גברי כגון " הייתי עושה לו טובה " , למה ? פשוט כי הן יכולות , רוצות והן
לא דופקות חשבון ! יחי השרלילה 2009 , סקסית , חכמה , עמוקה ומלאה בתובנות ...

" אנחנו דור מזויין " , במבט לאחור

"אנחנו לא דור מזויין, אנחנו דור מבולבל", הוא אומר לי.
חצי חיוך מלווה באנחה קצרה, צינית.
אם איננו דור מזויין - הרי שהיננו דור מבולבל.
אם היננו דור מבולבל - הרי שאיננו דור מדמיין.
בקיצור איך שלא תסתכל על זה אנחנו דור מעניין
אולי מבולבל , אולי מזויין אבל בהחלט מעניין .
לא לשווא אביב שר " אנחנו דור מזויין , עכשין
מעונן " אנשים נוטים להסתכל רק על המזויין
אבל שוכחים את המעונן ...
"אנחנו דור מזויין". זהו המשפט הכי מעצבן בתולדות הרוק הישראלי. הוא גרף מאות טלפונים זועמים לתוכנית הרדיו "יש עם מי לדבר" למשל אבל הוא היה גם הכי אמיתי שיש , הכי מעצבן והכי אמיתי הכול בעת ובעונה
אחת .
גפן הצליח לטמטם עשרות אלפי בני נוער בעשור של אוסלו, כי הוא מילא צורך. חלל. אליל ההמונים הכי גדול מאז צביקה פיק ואדם. הוא היה הרוקר של רצח רבין.
אביב היה מספיק אמיץ בשביל ללבוש גופיית רשת , לשים שחור בעיניים ולהיות המשה רבנו דאז
של בני הנוער ואולי אף יותר בתקופה בה החלה הידרדרות שלטונית וחברתית במדינת ישראל.
אביב למרות שאישיותו הייחודית פילגה את העם לשניים העמידה בסימן שאלה קשה ביותר את
המקום אליו הגיעה מדינתנו בכל פן אפשרי וכולם לפחות הסכימו שאמיץ הוא היה , גם אלו שלא
קיבלו אותו ואת הטקסטים שלו נחנקו איתו ועם הדיון הציבורי הסוער שהתחולל אז .
אבל מעבר לכל אביב נתן תשובה לכל אותו נוער שחיפש סוג של מנהיג פסיכולוגי שאותו ייצג
אביב עבורם.
אביב היה למעשה דוברו של דור שלם לטוב ולרע שלצד השני המקטרג לא הייתה תשובה עבורו
עקב הנושאים שהוא ייצג בשיריו והאוירה המלכדת שנוצרה באירועי אור הירח שלו ושל להקהתו.

היום לא מעט אנשים (צעירים ובוגרים) מרגישים אבודים לאור הערכים החברתיים, סדר העדיפויות, המצב הפוליטי ,האקולוגי והחברתי . פתאום הם מבינים שמה שזעק אז אביב גפן הוא אמנם בעיטה לבטן הרכה של
החברה הישראלית והתעוזה שלו לומר את הדברים בצורה ישירה ובלתי מתחסדת אל מול פרצופו
הזועם של הממסד אך עדיין הבחור ייצג אז אותנו הנוער אך בדיעבד הוא ייצג גם אותם המבוגרים
שלא רצו לקבל אותו אז באותה התקופה .
תופעת נוער הנרות מעוררת גם את ההשוואה המתבקשת של בני הנוער של סתיו 1995, אל מול הנוער של ימינו. בוגרי דור הנרות מאמינים שהצעירים כיום מעורבים הרבה פחות במתרחש, וכן שהם פחות ערכיים.
הם מוסיפים כי הם לא בטוחים שהתופעה היתה חוזרת על עצמה גם היום.
היום אנחנו קצת יותר ציניים והרבה פחות אופטימיים",הם אומרים . "גם מסתכלים על המנהיגים שלנו אחרת.
ילדי הנרות של אז התבגרו בנתיים, חלקם עדיין פעילים פוליטית, בעוד שאחרים בחרו במסלולים שונים - אנשי חינוך, תקשורת, עסקים והיי-טק. כולם מסכימים שלאביב היתה השפעה גדולה על חייהם. עם זאת , רבים מהם חשים תסכול על כך שההבטחות כמו יונת שלום ועלה של זית או סתם מקום טוב יותר לחיות בו הופרו ..."אנו מסתכלים על אנשים שהיו איתנו אז באותה התקופה , ואת תפיסת העולם שלנו שנעלמה , הם יושבים היום בתסכול ומסתכלים מבחוץ על התהליכים שהחברה עוברת.

" דור הולך ופוחת " ...

"הולך ופוחת הדור", מלחששים. "הנוער של היום זה לא הנוער של פעם", אומרים. "דור האקזיט", מכנים את הנוער החילוני שלנו, "דור האסקייפ", הם זועקים. "נוער רדוד ונבוב, לא קורא, לא משכיל, עסוק רק בעצמו, נטול ערכים ועמוד שידרה, שעולמו התרבותי מסתכם בצפייה מוגזמת בדרמות יומיות של ערוץ הילדים. גוואלד!". על הנייר זה באמת נשמע איום ונורא, אפילו אני קצת נבהל ,אבל צריך לבדק דברים לעומקם בשבי לאתר את הסיבות לכך ומשם להוציא קצה חוט לתיאוריה לשם ביסוס מחקר.
אני כן יכול לחיות בשלום עם הגדרת הנוער החילוני כ"דור מבולבל". הרי כולנו מבולבלים, ואיך אפשר שלא? אנחנו הילדים שגדלנו מתוך הפוסט-מודרניזם, לתוכו, והוא זה שזורם לנו בדם. אנחנו אלה שלמדנו לדבר את העברית, אחרי שאינספור שיבושי-לשון כבר הוטמעו בה, ושגם הטלוויזיה אליה אנו נחשפים היא בליל רב-משמעי של הומור פנימי וסאטירות על סאטירות על סאטירות שלא לדבר על תרבות הריאליטי " והאח הגדול " .

אבל בעצם - איזה דור לא היה "מבולבל" בנעוריו? הרי גם כשהוריי עישנו את הג'וינט הראשון שלהם בסיקסטיז, אותן האשמות איבה ריחפו מעל ראשם. מה באמת נשתנה הלילה הזה מכל הדורות? מהות הנעורים תמיד הייתה ולעד תהיה שבירת מוסכמות והגדרה מחדש, ניסוי וטעייה, בלבול. ה"אסקייפ" הזה מעולם ערכים מסוים, תוך כדי חיפוש ה"אקזיט" לעולם חדש. במובן הזה, פרחינו הצעירים אינם חיוניים פחות מן האילנות הוותיקים, רק חריפים יותר ומפה הקושי להתמודד איתם.

איכשהו, מצליח הנוער הדתי-ציוני לחמוק מארטילריית צקצוקי-הלשון שסופג הנוער החילוני. חמושים בכיפה הסרוגה ובמיתוס הוותיק הגורס כי "בני ישיבה הם בניה המובחרים של החברה הדתית", הם ממשיכים להצטייר כעדה של נערים מסוקסים חדורי אידיאולוגיה ואמונה, הניצבים בגבורה אל מול חברה ומדינה חילוניות, שאיבדו כל קשר ליהדות. הם קוראים ספרים, הם לומדים תורה, וכשארעה ההתנתקות - הם התאחדו בהרואיות, לבשו מדי תפוז ונלחמו יחד למען מטרה אחת. מה זה, לעומת הנוער החילוני - חבורה פוחזת של אגואיסטים צרחניים וצרכניים, שטחיים ונוטפי מיניות, שרק צופים בטלוויזיה מבוקר עד לילה? כנראה שהם פשוט טובים יותר! האמנם?

אין ספק שהטלוויזיה הפכה לגורם מרכזי בעיצוב האישיות שלנו, לטוב ולרע. פחות ספרים ויותר ערוצים? יש מצב. אותי לא תמצאו נואם כאן בגנות המכשיר עם הממיר, שכן , הוא משמש לי בין השאר באר לשתות ממנה ומדי פעם אפילו להשראה , התרגשות ואפילו להזיל דמעה פה ושם .
המפגש שלי עם החתך הגילאי 18-10 הוא יומיומי ובלתי פוסק. אם זה בבית , ברחוב , בתור לקופת הסופרמרקט או סתם מתחת לבלוק - תמיד יהיה מי שייגש להגיד משהו ,לשאול, להביט, ליצור כל סוג של קשר. אני זוכה כיום להכיר את הילדים באותנטיות מלאה , לא רק דרך מדדי סטטיסטיקה וטוקבקים אינטרנטיים שזה טוב אולי לעיתונאים , פוליטיקאים ואלו אשר חיים על מדדים אלו אך אינם מספקים צלמים וחוקרי תרבות קרי אנוכי פה . ואני פוגש אנשים של ממש, טוב לא ממש בוגרים עדיין לגמרי אלא עוללים הצעירים ממני בעשור ויותר , שמפגינים התבגרות שיכולתי רק לחלום עליה כשאני הייתי בגילם. הם חדים ומחודדים להפליא, טכנולוגיים עד-מאוד, מחוברים לתקשורת ולמדיה, דעתנים ועמוקים אולי אפילו יותר מדיי. הם יודעים מה הם רוצים, מסמנים מטרות ושועטים לקראתן. נכון יש נוער אחר, חברים. כזה שמתבטא היטב, ויש לו הרבה מה לומר , נכון לא תמיד בבגרות ואחרי מחשבה מרובה אך אנחנו יצרנו אותו , כלומר כל מרכיבי החיים יחדיו , ממש הגולם שקם על יוצרו וכעת צריך להתמודד איתו על כל אישיותו ומורכבותו .

נכון שהנוער אולי מאוד "עסוק בעצמו", אבל הוא לא נח לרגע וחוקר את גבולותיו כל הזמן. הוא בוחר ויוצר את המציאות בה הוא מעוניין לחיות, ולא פועל רק לפי מטרות ויעדים שהוכתבו לו מ"למעלה". אך דווקא בשל החוסר הזה באידיאולוגיה כוללת, הנוער החילוני חופשי יותר, ומנצל את החופש לעיסוק במה שכל בן-נוער באשר הוא מתעניין בו יותר מכל: עולמו הפרטי. כתוצאה מהעיסוק שלנו בפיתוח עצמנו כאינדיבידואלים, הנוער של היום, תתפלאו לשמוע, פתוח יותר מתמיד ל"שונה" ול"אחר". קרה דבר, ופיתחנו אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר, יחד עם יכולת לראות את המציאות העכשווית כמציאות גמישה, רב-גונית ורב-כיוונית. "הולך ופוחת" הם אומרים? ממש לא נראה לי , הולך לכיוון חדש , חריף , נוקשה
וזר לנו האילנות הותיקים , בהחלט כן וכאן שורש הבעיה , איך מתמודדים עם זה ? ימים יגידו ...

מחווה להית לדג'ר - הג'וקר הנצחי , נבל שהפך לגיבור טראגי

מחווה להית לדג'ר שחקן , יוצר , אומן ונרטיב קולנועי אשר הפך לגיבור טרגי עם מותו הפתאומי מייד לאחר סיום צילומי הסרט האביר האפל בו דחף את בטמן לקבל החלטות באשר לחצות את כל הקווים האדומים של הגיבור הקלאסי . מי אינו זוכר את ג'ק ניקולסון בתור השחקן שהחדיר לחיינו את דמותו של הג'וקר לא רק על פני מסך הטלויזיה שלנו אלא גם לחיינו התרבותיים והאומנותיים בו לדמות הג'וקר הייתה השפעה אומנותית בלתי מבוטלת שחדרה אף לשווקים העסקיים כלכליים וכמובן לחג הפורים בתור מסכת הג'וקר ששבתה את ליבנו לעד . היה זה רק טבעי שהית לדג'ר יעשה את דמותו של הגו'קר כאשר זה יחליט לשוב לחיינו בשנית ולהזכיר לנו שהג'וקר חי בועט וקיים מתמיד אך איש לא צפה שאותו נבל , גיבור שכולם אוהבים לשנוא יהפוך הוא בעצמו לגיבור הטראגי ויתעלה אפילו מעל בטמן גיבור הילדים , זו הייתה גדולתו של לדג'ר ותרומתו לקולנוע האמריקאי הוליוודי ולנרטיב הקולנועי בכלל ועל כך נזכר אותו לעד , שחקן , יוצר טוטאלי שבשיא חייו החזיר נפשו לבורא עולם כאילו ידע זאת קודם לכן הוא בעצמו והחליט עשיתי מה שיכולתי , תרמתי את תרומתי עכשיו אפשר ללכת , כמה נכון , כמה טראגי .
צולם ב:
ארצות הברית
שם המקום :
גוטהם סיטי דאון טאון