במהלך חייו אדם מפתח ציפיות מעצמו ומחייו - אשליות שבסופו של דבר אינן מתממשות. במקומן הוא חווה החמצות ואכזבות. במקום לחיות את האני האוטנטי שלו הוא חי אני מזויף, ממורמר ומרוחק ממי שהוא באמת. הוא איננו מחובר לעצמו ומאבד את הקשר עם אהוביו ועם עברו. הוא שבוי בגעגועים להגשמה עצמית שאיננה מתממשת לעולם ורק מוסיפה לתסכל. הוא עוטף את עצמו בשריון אטום של כעס ונרגנות– עד אשר מתרחש משבר לא צפוי בחייו, השריון נסדק באחת והוא נשבר. לפני מותו הוא זוכה לתיקון. אותו רגש שנחשף בו וגרם לשבירתו, הביא למפגש מחודש עם האני האמיתי שלו. באמצעות ההבנה הוא זוכה לפיוס עם עצמו ועם העולם. הסיפור מנסה להבין כיצד קורה שאדם מתרחק עד כדי כך משורשי עצמיותו. הגורמים, יותר מאשר מקורם באדם עצמו – מקורם בחברה, בסביבה המנוכרת חסרת החמלה והחסד.
עלובי החיים הם למעשה החיים עצמם שעוסקים בטבע האדם ובחיים תוך ביקורת חברתית נוקבת על תופעת העוני ויחסה של החברה לעניים ולמסכנים.
עלובי החיים למרבה הצער היא העובדה שעלובי החיים זה כנראה לנצח החברה שבה אנו חיים .
סוף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה