מתגעגעים

בוכים על הקבר והלב כואב ודואב , החור שנוצר אותו דבר לא ימלא הסרטים בטלויזיה , תמונות הקברים והדגל , יום קשה קוראים לו ומרכינים ראש , חושבים על אלו שבשבילם זה חיים שלמים ,על החדר המיותם שנשאר כשם שהיה, על רסיסי החיים שהפכו לפאזל שלם של זכרונות והדמעות זולגות , הגרון חנוק והלב ששוב נשבר כל פעם מחדש , פעם בשנה עם כולם ביחד, זוכרים , בוכים , כואבים ודואבים ובעיקר מתגעגעים

מרינה - נערה עובדת

קשה לאמוד את היקפה של פעילות תעשיית המין מכיוון שהיא נעשית רובה במסתור. השערתנו, המבוססת על היקף מודעות עבור תעשיית המין, עומדת על מעל 10,000 נשים ונערות אשר לכודות במעגל השעבוד הכלכלי והנפשי של ניצול מיני מסחרי. היחס בין נשים בגירות וקטינות עומד על 1:3. כלומר ניתן להעריך כי יש לפחות בין 2,000 ל - 3,000 נערות קטינות אשר מתוך מצוקה וחוסר מודעות לזכויותיהן הבסיסיות מוכרות את גופן. בישראל הזנות היא חוקית. כלומר, האישה בזנות אינה עבריינית, ה"לקוח" אינו עבריין זנות היא שימוש בגוף של נשים וגברים על ידי גברים לצורכי מין; הפה, הנרתיק, ופי הטבעת נחדרים על ידי פין, ידיים וחפצים, על ידי גבר אחד ועוד אחד ועוד אחד. זנות היא חשיפה לאלימות ולתקיפות מיניות תכופות, היכנעות לפלישה לתוך הגוף (שהיא שוות ערך לעינויים גופניים), עבדות כלכלית, הפלייה, חסר חינוך ויצירת שכבות של שליטה ומעמדות. זנות היא במהותה פגיעה בסיסית בכבוד האדם, בזכויותיו ובשלמות גופו ונפשו.

" מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות " ...

עם כניסת ערב פסח לתוקפו כאשר ייסוב כל עם ישראל ויישב סביב שולחן הסדר לקריאת ההגדה שאומרת " והגדת לבנך ביום ההוא את אשר עשה אלוקים לעם ישראל ביום ההוא אז בארץ מצרים " ... ומחייבת במצווה כל אב לספר לבנו את סיפור יציאת מצרים , וכמו שנאמר מעבדות לחירות צריך לזכר בדיוק באותו הרגע שבו אנו קוראים את המילה " חירות " את כוחותינו שנמצאים שם בחוץ ופרוסים בכל רחבי הארץ ובמוצבים השונים במטרה שאנו , שאר אזרחי ישראל נוכל לשבת לארוחת החג המשפחתית ולשיר יחדיו את שירי החג .
חיילינו יעלו על מדי צה"ל, מדי א' מפוארים (לענ"ד היה ראוי שבכל ליל סדר נסב עם מדי צה"ל, האם יש לך סממן של מלכות גדול מזה?!) ובגאווה גדולה של קדושה, ובתחושת חירות עמוקה ירוממו את ליל הסדר של אלפי חיילים, המותשים מעבודתם השוחקת, ועצובים על שנמנע מהם מלחגוג בבתיהם.
לכשיגיע הרגע בו יצטרך הבן הצעיר מכולם לשיר את " מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות " ייצבט ויכאב הלב במיוחד שכן קשה לחשב על מושגים אלו בלי לחשוב על גלעד שליט ועל אי-חירותו בחג שבו אמורה להיחגג אותה " חירות ", שגם לגבי משמעותה בימים אלו ובמיוחד משמעותה בקרב עם ישראל כולו יש לכולנו ספקות ותהיות לגביה .
גלעד שליט, נמצא בשבי כבר 1018 יום: "זהו ליל הסדר השלישי ללא גלעד, ... והנני בטוח
שאין אזרח אחד במדינת ישראל שיישב הלילה לחוג את ארוחת החג עם משפחתו שליבו לא נשבר
בקרבו בכל פעם אשר מוזכרת המילה " חירות " בהגדת הפסח לנוכח אותה עובדה שגלעד עדיין איננו .
בעודי כותב שורות אלו בלב כואב ובעין דומעת מאחל אני לכל חיילי צה"ל חג שמח ובטוח ומבקש אני
מכל אזרח ואזרח שיישא תפילה לשלומם של חיילי צה"ל הלוחמים בחזית בכדי שאנו
האזרחים , ההורים , האמהות והאחים הקטנים נוכל לשבת בביתנו החמים והאוהב ולקיים את מצוות
סדר פסח כהלכתו בעוד ליבנו איתם שם בחוץ , עם תפארת הארץ שעושים את מלאכתם בכדי שאנו
נוכל לשבת סביב השולחן הערוך בביטחון מלא ביודעין שיש מי ששומר עלינו שם בחוץ. כל שנשאר
הוא לאחל להם חג פסח שמח מכל בית ישראל ואולי עוד כמה קניידלך במרק שיהיה טעים גם …

עלובי החיים

במהלך חייו אדם מפתח ציפיות מעצמו ומחייו - אשליות שבסופו של דבר אינן מתממשות. במקומן הוא חווה החמצות ואכזבות. במקום לחיות את האני האוטנטי שלו הוא חי אני מזויף, ממורמר ומרוחק ממי שהוא באמת. הוא איננו מחובר לעצמו ומאבד את הקשר עם אהוביו ועם עברו. הוא שבוי בגעגועים להגשמה עצמית שאיננה מתממשת לעולם ורק מוסיפה לתסכל. הוא עוטף את עצמו בשריון אטום של כעס ונרגנות– עד אשר מתרחש משבר לא צפוי בחייו, השריון נסדק באחת והוא נשבר. לפני מותו הוא זוכה לתיקון. אותו רגש שנחשף בו וגרם לשבירתו, הביא למפגש מחודש עם האני האמיתי שלו. באמצעות ההבנה הוא זוכה לפיוס עם עצמו ועם העולם. הסיפור מנסה להבין כיצד קורה שאדם מתרחק עד כדי כך משורשי עצמיותו. הגורמים, יותר מאשר מקורם באדם עצמו – מקורם בחברה, בסביבה המנוכרת חסרת החמלה והחסד.

עלובי החיים הם למעשה החיים עצמם שעוסקים בטבע האדם ובחיים תוך ביקורת חברתית נוקבת על תופעת העוני ויחסה של החברה לעניים ולמסכנים.

עלובי החיים למרבה הצער היא העובדה שעלובי החיים זה כנראה לנצח החברה שבה אנו חיים .

סוף